קרה משהו בארץ שלא ספרו לי

פועלים חוגגים את סיום החפירות במנהרת הכרמל.

יהדות השרירים

הצטרפתי למיסיון. מתוך עוניינו הרב ובתמורה ל-500 דולרים, נרשמתי לקורס בין עשרה מפגשים הנושא את השם המוזר: "מבוא קצר ליהדות לבוגרי אוניברסיטה". הקבוצה מונה כ-15 אנשים ביניהם אין כמעט מן המשותף. יש שם עורך דין המתמחה בפירוק חברות, סופר צללים שכתב נאומים לכמה מבכירי המפלגה הרפובליקנית, בובנאית, דוקטורנט למתמטיקה וכמה מובטלים. כולם ציינו כי הסיבה לבואם היא חיפוש אחר זהות. ואני, נבוך מחמדנותי חסרת הפניות, נותרתי מבולבל ומלא בתהיות לנוכח המטרה הנאצלת. מה לקבוצה של אנשים זרים בעיר הגדולה עם דת עתיקה מהלבנט? זהות?? הרי יש להם משפחות ומקומות עבודה, עמדות פוליטיות, מכוני כושר וירקנים. כולם מקומות שבהם נוצרים קשרים ונרקמת סולידריות.

בינתיים, אין לי תשובות מספקות. ובכל זאת העלתי שני רמזים לפתרון שבוודאי יקום ביום מן הימים. האחד קשור ישירות לסוגייה בעוד השני מלמד בעיקר על המוטיבציות של המיסיון:

1. אווירה משוחררת – בדיוק כמו שהבטיחו בברושור, הפגישה הייתה לבבית ונעימה. אותי זה לחלוטין הפתיע משום שהנטייה כאן היא לשמור על מרחק ברור בין זרים (אחד מהביטויים המגונים של התופעה היא "ההתעלמות" ברכבת התחתית. כך, אלפי עיניים מתעלמות ברכבת עמוסה של בוקר נאחזים בכל פיסה של ריק בקרון לבל תהיה חפיפה שתפר את האנטימיות). ולכן תרים הזרים אחר תירוץ, כל תירוץ, כל עוד הוא מאפשר להם לפתוח מועדון ומשמש מפלט מהכרך ומהשיטה הכלכלית הנהוגה בו שדוגלת באנונימיות.
2. בבית השימוש של הגברים יש מראה גדולה ותאורה חזקה – כזו שבזמן ההשתנה מדגישה את הזכריות היהודית. עומד המשתין במיסיון מול מסורת מפוארת. שושלת שראשיתה בברית בין אבי האומה לבורא עולם וכיום היא מקיפה משפחה חובקת עולם של קפודי זרגים. כך, כמוכה ברק מגלה המשתין את זהותו שעניינה אחווה בין אחים ביולוגיים, אחוות בעלי המום.

פחד

סוד הקסם הבורגני

קשה לי להאמין שפספסתם את זה. מר"צ, לפי אביר הליברליזם הישראלי, פעלה נכון כשתמכה במלחמת עזה משום שבעשותה כך היא "לא הפקירה" את תושבי הדרום. לשון אחר: מר"צ היא מפלגה אוהבת אדם. אוהבת את אלה שאינם נמנים על בוחריה. אוהבת עניים. אוהבת את תושבי שדרות. אוהבת מזרחיים. אוהבת פחות ערבים. ומלחמה, אומר המו"ל, היא דרך יפה להראות אהבה.

מסתבר שמר"צ ושוחריה אינם עניין חדש. עוד באירופה, מארקס ואנגלס הכירו היטב את ג'ומס ואת החבר שלו המוציא לאור:

חלק מן הבורגנות מבקש להביא תיקון לעיוותים החברתיים על מנת להבטיח את קיומה של החברה הבורגנית. לכאן שייכים כלכלנים, פילנתרופים, הומאניטארים, משפרי מצבם של המעמדות העובדים, עסקנים בדרכי צדקה, חברי אגודת צער-בעלי-חיים, מייסדי אגודות נגד שיכרות, מתקנים יושבי-קרנות מן המין המגוון ביותר. סוציאליזם בורגני זה פותח אפילו כדי שיטות שלמות…

הבורגנים הסוציאליסטים רוצים לקיים את תנאי-החיים של החברה המודרנית בלי המלחמות והסכנות הנובעות מהם בהכרח. הם רוצים בחברה הקיימת בלא היסודות המהפכים אותה ומפרקים אותה. הם רוצים בבורגנות בלי הפרולטריון. הבורגנות משיגה, כמובן, את העולם שבו היא שולטת כטוב שבעולמות. הסוציאליזם הבורגני מפתח השגה משיבת-נפש זו לחלק משיטה, או לשיטה שלמה. בקראו את הפרולטריון להגשים את שיטותיו ולבוא בשערי ירושלים בחדשה, אין הוא דורש ביסודו של דבר אלא כי ישאר בחברה הקיימת, אך ישליך אחר גוו את השגותיו העוינות עליה.

אמריקה שמחה

חצי מהם אוהבים את המלך החדש. האחרים שמחים על כך שזו אינה אישה.

מאיינשטיין לפוקסמן

שימו לב למסמך הזה.

ההשוואה מתבקשת. מדוע הטבח בדיר-יאסין, על כ-200 קורבנותיו, נחשב למעשה מגונה ואכזרי בעוד הטבח האחרון בעזה העלה בעיקר תגובות מבולבלות של כותבים יהודים אמריקאים? שתי תשובות אפשריות: 1. גזענות -כשמדובר בדמם של פלסטינים סף הגירוי הרקיע שחקים, 2. יהודים פילושמיים – ישראל הפכה מילד סורר הניתן לחינוך לאיש סתרים שדרכיו יובילו ליישועתם של כלל היהודים.

עוד רבה הדרך

לכשתכלה המלחמה, וזו שאחריה, יבקשו ההמונים להמליך את אליק. לשמחתם, הם יגלו שהמציאות עדיפה על תמונות התקריב המיקרוסקופיות.

סטיוארט ללבנטינים

לטובת מאזיננו בארץ הקודש, שכשלו לפתוח את הדגה המוצלחת של רונית, מוגש לפניכם ג'ן סטיוארט מסטרימינג של יהודים טובים:

http://www.thankyoujonstewart.com/

הפאשיזם עבר

1,500 צעדו אתמול מרוקפלר סנטר לקונסוליה הישראלית. כמי שמכיר רק הפגנות מיניאטוריות בארץ, זה היה מרשים. פה יש תמונות נוספות.

טובחים, מחריבים, מצטדקים

מרחוק רואים את צבעיה העזים של האיוולת. כיצד הם משתכרים בתחושת צדק ומוציאים את בניהם לנקום ולהחריב. ממרחק הכול נראה כמו קן נמלים. פוליטיקה זערורית של דמויות מיקרוסקופיות שאינן בוחלות בכלום. כך נעשית מלאכתו של ביבי בידיהם של מי שהכתירו את עצמם כאנשי השלום.