דברים בשם אומרם

קטע יפה-יפה שדניאלה כתבה והרשתה לי לשים פה:

כמו שחברי יודעים, אני לא מאלה שרגילים לכתוב משהו שהוא לא אקדמי, ונדמה לי שכבר שנים לא כתבתי משהו בלי הפניות ביבליוגרפיות והערות שוליים, וציטוטים של לפחות כמה הוגים צרפתים פוסט קולוניאלים. אבל הנה פתאום המציאות מתערבבת לי בתיאוריה ובמחקר. המחקר שלי הרי קשור באופן הדוק למה שקורה היום, כי אני מנסה להבין את כוחה של תנועת מחסום ווטש לפעול כנגד הדה-הומניזציה של הפלסטינים, את היכולת של הנשים לראות את הפלסטינים כבני אדם, ולפעול כאילו הם היו כאלו. וכמה חתרנית היא פעולה כזאת, ואולי היא מצליחה להרחיב -אפילו רק טיפה – את ההגדרה של מיהו אדם בחברה הישראלית. ואם כן, דיינו.

אז אולי אני אמורה לשמוח על כל האירועים האחרונים, שרק מוכיחים שוב ושוב הדה-הומניזציה של הפלסטינים חזקה בישראל. שהרי ילדים שנהרגים במסגד מאש ישראלית הם ‘טרוריסטים בפוטנציה’ כמו גם זקנים, ונשים. או שהיו טרוריסטים, או שיהיו, או שרצו ולא יכלו. ובמקרה של סתם גברים, אין אפילו צורך להצדיק את המוות שלהם. שהרי אפילו המחשבה שאולי לא היו טרוריסטים לא עוברת לרגע בראש (כי אז מה הם היו? היש פלסטינים שאינם טרוריסטים?). ומי שמעז להביא את סיפורם של הפלסטינים, כמו עמירה הס או כמה צדיקים אחרים, מיד מואשם בנאציזם, שנאה עצמית, טירוף ועוד (כמו התגובה למאמר של עמירה ‘האם היא קרובה של רודולף הס?’).

ובכל זאת אין בי שמחה על כך שהחברה הישראלית מוכיחה לי שוב שהתיאוריה שלי נכונה, ושהצעד הראשון ההכרחי הוא לפעול כנגד הדה-הומניזציה ולצעוק, ‘רגע, הם גם בני אדם’. כי מול שנאה כזאת שעולה עכשיו, ותופי מלחמה, ורצון לראות דם, מה יכול להיות כוחם של אלו שאינם ששים אלי קרב? ואני אפילו לא מדברת על אותם טיעונים חשובים כנגד המלחמה, על אלו המדגישים את ההיסטוריה, והעוול ההיסטורי, והמצור הנורא על עזה בשנים האחרונות, והשקרים בתקשורת ושקר ה’אין פרטנר’. אלא סתם, על קריאות אנושיות שמלחמה זה רע. כי אפילו את אלה אי אפשר יותר לשמוע. את אלו שאומרים שגם בצד השני סובלים, ושזה ‘לא כוחות’, ושאי אפשר לפתור דברים בצורה כזאת. אפילו אמרות כאלו כבר נחשבות לקיקיוניות, סהרוריות, אויבים מבפנים. וכל מה שאפשר לשמוע זה את השמחה. הראנו להם מה זה.

וכשכל זה ייגמר, הרי זה ייגמר מתישהו, כמה זמן יקח לנו ולהם לשכוח את הריקוד על הדם ולסלוח, ולהיות מוכנים לראות בצד השני בני אדם?

תגים:

תגובה אחת ל-“דברים בשם אומרם

  1. הי ענבל ודניאלה, זה קצת קשור למאמר של עמוסי שהתפרסם בקדמה היום ומדבר על המנגנונים שמאפשרים במידה מסוימת לתהליך השיכחה והדה הומניזציה להתרחש כל פעם מחדש, תחת הכותרת המופלאה:"ואיפה היו הלוייתנים בשואה?"
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=2251&t=pages

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s