טעם לגנאי

אתמול נכחתי בדיון פתוח לציבור במועצת העיר קיימברידג' מאסצ'וסטס. אחת מחברות המועצה הציעה שהעיר קיימברידג' תגנה את הרג האזרחים בעזה. אליוט וויקי, שבביתם התארחתי במרץ כשביקרתי כאן עם "שוברים שתיקה" סיפרו לי על הדיון והציעו לי לבוא. כל ישיבת מועצה, כל תושבי קיימברידג' מוזמנים להירשם ולהביע את דעתם בפני המועצה לגבי ההחלטות שעומדות להצבעה. 50 אנשים הגיעו, רובם המכריע נרשמו כדי לדבר ולבקש מהמועצה להצביע בעד הודעת הגינוי. אליוט וויקי אמרו שכדאי שאבוא – אזרח ישראלי שיבקש מהמועצה לגנות את הפעולות של ישראל. אז באתי.

כל אחד דיבר 3 דקות. זה לקח הרבה זמן. רוב הדוברים היו רהוטים והעלו טיעונים טובים. עלה חשש, בקרב חברי המועצה, שאין למועצת קיימברידג' עניין בהחלטות שאינן מוניציפליות. חלק מהדוברים התייחסו לנקודה הזאת. אמריקאיים-פלשתינים שחיים בקיימברידג' ויהודים אמריקאיים שמתנגדים בתוקף לפעולה ביקשו מהמועצה לא להתעלם מהם, תושבי העיר שהאירועים האלו קרובים מאוד לליבם. אחרים אמרו שגם אם סיכויי ההשפעה קטנים, חשוב לעשות את מה שאפשר ולהביע הזדהות. דיברו פעילים ב"רופאים לזכויות אדם" שהיו בעזה בשנים האחרונות. בין לבין עלו אנשים שדיברו על החלטות אחרות שעמדו להצבעה – על נזק סביבתי באיזור פסי הרכבת של קיימברידג' וסאמרוויל (העיירה השכנה) ועל מעבר חצייה, בפינת שדרות מאסצ'וסטס ורחוב אוקספורד, שדהה ועכשיו הצומת הוא סכנת נפשות. חלק מהדוברים ה"לא-מעורבים" הציעו, בפתח דבריהם, את תמיכתם בהחלטה לגנות את הפעולה בעזה. כל הזמן הזה ישבתי וניסיתי לכתוב לעצמי טיוטה, לחשוב מה לומר כשיקראו לי, ישראלי תושב קיימברידג', להביע את דעתי.

לפני שבאתי דיברתי עם אמא בוידאו-צ'אט. מיד בתחילת השיחה היא אמרה שאהיה גאה בה. שלחו לה מייל זועם על שידור הסבל הפלשתיני בטלביזיה הזרה – שידור שמוציא לישראל שם רע. אמא סיפרה שענתה למייל בזעם שכואב לה על ילדים פלשתינים בדיוק כמו שכואב לה על ילדי שדרות. היא סיפרה לי את זה בכזו גאווה, ובאמת שמחתי והייתי גאה בה.

קישקשנו קצת ולקראת סוף השיחה סיפרתי לה שאני הולך לדיון במועצה ואתמוך בגינוי ישראל. בהתחלה היא שאלה איך זה בדיוק יעזור. התחלתי לענות אבל היא לא רצתה להתווכח והרגישה לא בנוח והשיחה נגמרה ככה במין תחושה שבמקום לקרב, כל הקדמה הטכנולוגית הזו שמאפשרת לי לראות אותה בלי שהיא תהיה לידי רק מדגישה כמה אמא רחוקה ממני.

ואז בדיון, בזמן ששרשרת הנואמים הולכת ומתמשכת, כתבתי באנגלית במחברת, בכתב החרטומים שלי, כמה טעמים לגינוי הפעולה של ישראל. הטעם הראשון הוא הטעם המוסרי, שהוזכר שוב ושוב על ידי דוברים קודמים: הרג חפים מפשע שלא מציל חפים מפשע צריך להיפסק. הטעם השני הוא שמההיכרות שלי עם הרשויות הישראליות, אני חושש שהשאלה 'מה אפשר לעשות כדי להטיב להגן על מדינת ישראל?' לא מילאה תפקיד מרכזי מספיק במכלול השיקולים שהביאו למתקפה על עזה. אני חושש שכבוד וכוח פוליטי מילאו תפקידים חשובים מדיי בהחלטה הזו, ובכך אני רואה פגיעה באזרחי המדינה שלי. אני מאמין שהפעולה הזו מדרדרת את מצבה הבטחוני של ישראל. הטעם השלישי הוא שהפעולה הזו היא בגידה בחינוך שישראל הקנתה לי ובמוסר שישראל לימדה אותי. במובן זה, הפעולה הזו היא איום קיומי על ישראל. מה שקורה בעזה איננו טרגדיה משום שלא חוק האלים ולא הגורל גזרו על תושבי עזה למות. אני מכיר את האנשים שהורגים אותם – אלו בני המשפחה שלי, אני אוהב אותם ומבקש שתעצרו בעדם.

הייתי הדובר האחד-לפני-אחרון וכולם כבר היו מותשים.

על כל פנים, המועצה הצביעה בעד הודעת הגינוי – שמונה בעד ואחד נמנע.

ניצחנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s