יהדות השרירים

הצטרפתי למיסיון. מתוך עוניינו הרב ובתמורה ל-500 דולרים, נרשמתי לקורס בין עשרה מפגשים הנושא את השם המוזר: "מבוא קצר ליהדות לבוגרי אוניברסיטה". הקבוצה מונה כ-15 אנשים ביניהם אין כמעט מן המשותף. יש שם עורך דין המתמחה בפירוק חברות, סופר צללים שכתב נאומים לכמה מבכירי המפלגה הרפובליקנית, בובנאית, דוקטורנט למתמטיקה וכמה מובטלים. כולם ציינו כי הסיבה לבואם היא חיפוש אחר זהות. ואני, נבוך מחמדנותי חסרת הפניות, נותרתי מבולבל ומלא בתהיות לנוכח המטרה הנאצלת. מה לקבוצה של אנשים זרים בעיר הגדולה עם דת עתיקה מהלבנט? זהות?? הרי יש להם משפחות ומקומות עבודה, עמדות פוליטיות, מכוני כושר וירקנים. כולם מקומות שבהם נוצרים קשרים ונרקמת סולידריות.

בינתיים, אין לי תשובות מספקות. ובכל זאת העלתי שני רמזים לפתרון שבוודאי יקום ביום מן הימים. האחד קשור ישירות לסוגייה בעוד השני מלמד בעיקר על המוטיבציות של המיסיון:

1. אווירה משוחררת – בדיוק כמו שהבטיחו בברושור, הפגישה הייתה לבבית ונעימה. אותי זה לחלוטין הפתיע משום שהנטייה כאן היא לשמור על מרחק ברור בין זרים (אחד מהביטויים המגונים של התופעה היא "ההתעלמות" ברכבת התחתית. כך, אלפי עיניים מתעלמות ברכבת עמוסה של בוקר נאחזים בכל פיסה של ריק בקרון לבל תהיה חפיפה שתפר את האנטימיות). ולכן תרים הזרים אחר תירוץ, כל תירוץ, כל עוד הוא מאפשר להם לפתוח מועדון ומשמש מפלט מהכרך ומהשיטה הכלכלית הנהוגה בו שדוגלת באנונימיות.
2. בבית השימוש של הגברים יש מראה גדולה ותאורה חזקה – כזו שבזמן ההשתנה מדגישה את הזכריות היהודית. עומד המשתין במיסיון מול מסורת מפוארת. שושלת שראשיתה בברית בין אבי האומה לבורא עולם וכיום היא מקיפה משפחה חובקת עולם של קפודי זרגים. כך, כמוכה ברק מגלה המשתין את זהותו שעניינה אחווה בין אחים ביולוגיים, אחוות בעלי המום.