יש לי אשליות בקשר ללונדון

הנה התפתחות עלילתית מעניינת בהמשך לפוסט על הזרות ולשיר של חווה אלברשטיין:

בדרך חזרה מישראל לבוסטון עצרתי בלונדון. כיוון שהיו לי 14 שעות בין הטיסות יצאתי לעיר לפגוש חברים בפאב באזור הומה, שהמה במיוחד לכבוד שבת בערב. רבע שעה אחרי שהתיישבנו בחוץ על ספסל, ובזמן שאני מספר בהתלהבות על הטירוף הישראלי, שמתי לב שהתיק שלי, שהיה מתחת לרגליים שלי חמש דקות לפני כן, נעלם.

בתיק היה המחשב שלי, מחברות עם שרבוטי מחשבות משלוש השנים האחרונות, תמונות ילדות שלי, ארבעה ספרים, דרכון, ויזה וטופס איי-20 שמוכיח לרשויות שאני לומד בארה"ב. מאז אני בלונדון. מחכה לטפסים שנשלחו מהרווארד ולראיון בשגרירות שבע"ה יתקיים מחר בבקר. אחרי הראיון אצטרך לחכות עוד חמישה ימי עסקים עד שתהיה לי ויזה ביד ואוכל לחזור לבוסטון סוף סוף.

בשלב זה אני לא ממש יודע מה כל זה עושה לי.  אחרי שבמהלך השבוע בארץ סיפרתי לכולם כמה החיים שלי בארה"ב מתאימים לי, אני די המום לגלות שאני לא יכול לחזור לחיים האלו. כשהבנתי שלא ייתנו לי להיכנס לארה"ב הרגשתי כאילו החודשים האחרונים היו אשליה ולמעשה אני כלוא בארץ וכל מחשבה שאני חיי במקום אחר היא פטאמורגנה אכזרית.

כשרצתי בין האנשים בסביבת הפאב וכולם עמדו ושתו בירה ברחוב והיו מחויכים ומבלים בשבת בערב כל הזמן חשבתי שהם רגועים כל כך בגלל שהם לא איבדו את מה שאני איבדתי, בגלל שיש להם את מה שהם צריכים והם נועצים בי מבטים תמהים רק בגלל שהם לא מעלים על דעתם מה שאני זה עתה איבדתי. ורציתי לחזור להיות שבע ומרוצה כמוהם. ודמיינתי שהכל אי-הבנה והנה התיק מתגלה מאחורי אחד מהם, או בבר, או מעבר לפינה.

אבל מה בדיוק איבדתי? הרי לא איבדתי רק כסף. ולא איבדתי רק ספרים שאני צריך ללימודים ושאפשר לקנות מחדש. לא איבדתי רק מחברת שבה אני רושם רעיונות שלעיתים רחוקות אני חוזר אליהם ולא תמונות ילדות שפעם בשנה אני מביט בהן. מה עוד היה בתיק שהעדרו גרם לי לרוץ במעגלים ברחוב ולגמגם עברית לפאנקיסטים אנגלים?

גם לאבד כסף זה דבר די מוזר כשלעצמו. ערך הכסף התעוות לחלוטין: איבדתי כל כך הרבה כסף וההוצאה המחודשת של הדרכון והוויזה וקניית הספרים שאיבדתי והחיים כאן בכלל – הכל כל כך יקר ולא ברור מה עושה את כל זה למתקבל על הדעת. גם אני לא מצליח להבין אם בגלל שאיבדתי כל כך הרבה כסף זה כבר לא משנה אם אוציא עוד או שבגלל שאיבדתי כל כך הרבה כסף אני אמור להתקמצן על כל פאונד. חוסר-אוריינטציה לגבי כסף זה דבר מלחיץ יותר מששיערתי כי זה מביא לידי כך שאני לא מצליח להבין את ההיגיון של העיר או של האנשים סביבי.

כולם אומרים לי ליהנות מחופשה כפויה בלונדון, ובאמת די טיפשי להתעלם מהעובדה שאני בעיר מעולה, אבל צריך שגרה כדי לצאת לחופשה – והשהות הכפויה בלונדון מונעת ממני את השגרה שלי.

עד כאן הגיגים על ההשלכות החמורות של שרירות הלב של גנבי התיקים הלונדונים.

4 תגובות ל-“יש לי אשליות בקשר ללונדון

  1. במוטל בן פייסי הם נתקעים בלונדון לפני שהם מקבלים סוף סוף אישור לעלות על הספינה לניו יורק, וכך נשמעת לונדון שלהם שתקועה לה בדרך לניו יורק
    :"אבל אם תדברו על ברכה, תאמר לכם, שלודון הלוואי היתה נשרפת עוד לפני שבאנו לכאן. מהרגע שהגענו ללונדון, כבר לא מצאה חן בעיני גיסתי ברכה- נורא! זאת בכלל עיר? היא אומרת. זאת לא עיר, זה גיהנום! מוטב שהיתה פורצת שם שריפה כבר בשנה שעברה! כך אומרת ברכה ואחי אליה מנסה למצוא בה מעלות, להצדיק את העיר. אך לשוא, ברכה לא חדלה לשפוך אש וגופרית על העיר ולאחל לה שתישרף. עונש אחר היא לא מצאה לה, רק שריפה. אשתו של פיניה, טייבל, תומכת בה. אמא אומרת: "אולי ירחם השם ולונדון הזאת תהיה התלאה האחרונה שלנו."

  2. לא נעים. מי ייתן ועד לחג החרות ייקפאו תהומות בלב ים ותצא מארץ אנגליה.

  3. ביידיש זה נשמע יותר טוב..
    "מיר איז גוט, איך בין א יתום" וכו'

  4. חנוך לויןבשפתו האמיתי, במאמע-לשון:
    "זייט געזונט
    איך פאר אוועק
    איך וויל נישט
    אז איר וועט מיך ווייטער באגלייטן
    ס'איז נישט אז איך האב אילוזיעס לגבי לאנדאן
    לאנדאן ווארט נישט אויף מיר
    אויך דארטן וועל איך זיין אליין"

    ועכשיו התרגום:

    שלום

    אני נוסעת

    אני לא רוצה

    שתלוו אותי הלאה

    לא שיש לי אשליות

    בקשר ללונדון

    לונדון לא מחכה לי

    גם שם אהיה לבד

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s